צימר או צינר? חוות נאות שבנגב מציעה חוויית אירוח בלתי נשכחת

עבודה, שגרה, מטלות, פלאפון מצלצל, מייל נכנס, אמבולנס מיילל, מכונית צופרת, תינוק בוכה, הבוס צועק, השכנים רבים… יו ניים איט. רק אם נעצור שנייה ונעשה מקום לשקט, נקלוט כמה המציאות שלנו עמוסת רעשים. יונה וולך כתבה פעם: שלח לי שקט בקופסא, אבל בתקופה בה קופסאות מגיעות בעיקר בדואר ובתוכן הזמנות מעלי אקספרס, כבר לא כזה פשוט להגיע אל השקט המיוחל. לא רק שהוא לא מידפק על הדלת עם שליח אקספרס, מדובר במושג חמקמק שנמצא על פי רוב במרחק כמה שעות נסיעה ושינוי תודעתי. השנה יצא לי להכיר במסגרת העבודה, זוג שלא מחכה יותר לדוור, או לקופסאות. לה קוראים לאה, לו קוראים גדי ויחד הם החליטו להפוך את השקט לדרך חיים ומרכז פועלם, בדמותה של חוות בודדים שהקימו ברמת נגב בואכה שדה בוקר, העונה לשם חוות נאות.

כשגדי ולאה פנו אלי בבקשה לייצר סרט תדמית על החווה, התייצבתי מיד. בכל זאת, לא בכל יום מזדמן לך לשים את אורות הפלורסנט המשרדיים מאחור, לטובת פיסת שקט ונוף מדברי, כזה שמהדהד גם הרבה אחרי החזרה לשגרה. בדיוק לזה מכוונים צמד מפריחי השממה, שהקימו את החווה לפני 15 שנה. ב-2003 הם הגיעו לכאן עם אוהל סיירים, 50 גדיות, 5 ילדים והרבה אמביציה להפוך את המקום לחווה הייחודית שהיא היום. לצד הדיר שטיפחו הם הקימו עם השנים ארבע בקתות אירוח מבודדות המשקיפות אל נוף מדברי מהפנט, כשבמשך כל הזמן הזה חלמו על פתרון אירוח נוסף וקצת אחר. הפנטזיה היתה קונספט בסיסי וידידותי יותר ברמה הכלכלית, כזה שינגיש את המדבר גם עבור מטיילים שלא בהכרח מחפשים אחר הפסיליטיז המפנקים ביותר. משם נולד הצינר: שילוב של צימר וצינור.

הסרטון שיצרנו עבור חוות נאות. צילום: רן שנק, עריכה: ויק אוצ'יטל

הצינרים

חוות נאות היא המקום השלישי בעולם (אחרי מקסיקו ואוסטריה) להשתמש בצינורות בטון כפתרון לאירוח, אבל גדי ולאה הם היחידים שהקימו מתחם כזה באמצע המדבר. מתחם הצינרים המכונה "צוותא Tube Hostel" מונה בימים אלה 10 צינורות, כל אחד מהם בגודל של 2 מטר על 2 מטר. הצינר לא ממוקם גבוה על סקאלת הפינוק: אין בתוכו הרבה מעבר למיטה זוגית ומזגן, אבל המתחם החיצוני המשותף בהחלט מפצה על כך עם פינות זולה שוות, מקלחות ושירותים, שטח ייעודי למדורה ובריכת שכשוך מפנקת. הרוח נושבת קרירה, מוסיפים עוד קיסם למדורה ואווירת טיול שנתי למבוגרים מעולם לא הרגישה טוב יותר. באחריות.

ואם כבר מדברים על טיול שנתי, זה הזמן לציין שהמתחם אינו מיועד לילדים ולינה בו מותרת רק מעל גיל 18. היתרון? שקט מופתי, כמו שוולך מתארת בשיר, מלווה בתחושת אסקפיזם להשלמת האווירה. את הצינורות שייעודם המקורי היה הובלת מים, הביאו לאה וגדי ממכון לטיהור שפכים ובמשך כמעט שנה עמלו על המבנה האדריכלי עתיר הבטון, שבאופן פרדוקסלי משתלב היטב בנוף המדברי. התוצאה היא חווית אירוח שונה ומעניינת. נכון, זה נחמד לעשות לילה מדברי עם אוהל ושק שינה שמקרבים אותך לאמא אדמה, אבל נחמד עוד יותר לעשות לילה שכזה בליווי מזרן נוח, חלל ממוזג ומקלחת טובה. עבור חוויית הטבע המשודרגת תשלמו 340 שקלים לזוג ללילה, כולל ארוחת בוקר קלה.

המלצות לפעילויות בחווה והסביבה

אז מה עוד עושים כאן חוץ מלישון בצינור? יש לא מעט מסלולים ומקומות יפים לצאת אליהם מהחווה. עין עבדת, נחל חוורים, עין עקב, הר צרור ונחל צרור, הם רק חלק מהם. אופציה לא פחות טובה, המיועדת לעצלים שבינינו (אני אתכם, אל תתביישו), היא סיור בתוך החווה הכולל תצפית, ביקור בדיר והיכרות עם שלל עזים לבביות, הסבר על פרױקט חװת הבודדים ברמת נגב וחשוב מכל- טעימת גבינות. מלבד העבודה התובענית והפרחת השממה, לאה מתהדרת גם ביכולות גיבון מרשימות. מחלב העזים של המשק היא מכינה מבחר גבינות בסגנונות שונים, שריחן וטעמן העזים מותירים היטב את חותמם. תוסיפו לזה יין משובח, שקיעה דרמטית, אוויר מדבר והופ- מהנקודה הזו כבר קשה לחזור לשגרה המשמימה.

ועכשיו, כשאתם מבושמים מאדי יין וריח גבינות עזים, תענו רגע בכנות: כמה פעמים במהלך קריאת הפוסט הנ"ל הפריע רעש כלשהו את מנוחתכם? הייתי שולחת לכם שקט בקופסא, אבל במקום זה בא לי לשלוח אתכם אל המדבר, הישר אל חוות נאות. שם, בין גבעה למצוק, מתחת לשמיים חשופים, אפשר למצוא דממה ומרגוע, אפילו לרגע אחד קטן. גם אם תחליטו ברוב בנאליות לבחור בצימר ולזנוח את הצינר המהפכני, הכי חשוב שלא תזניחו את הצנרת, זו שממוקמת במעמקי הנפש. היא בטוח זקוקה לניקיון יסודי. ובעיקר לשקט.