פעם (לפני שנים רבות!), כשעוד הייתי ילדה, אחד מהבילויים האהובים עלי היה ביקור במאהל הבדואי הקרוב לביתנו. כמי שגדלה במושב בדרום, יש לציין שהוא היה ממש קרוב לביתנו, ולכן אבי היקר נהג לקחת אותי ואת אחותי לשם לעתים תכופות. היום אני יודעת לשים את האצבע על מה שם כל כך כבש את לבי. זה הולך לבוא לכם בהפתעה: האוכל! הטעם שלו, הריח שלו, ובעיקר הגשתו הנדיבה. לטובת מי שלא קרא את ה-about me, אספר שאני מגיעה מבית פולני. כזה שבו, איך לומר בעדינות, פחות מאמינים בכמויות נדיבות של אוכל ויותר בגישה של נעשה הכל כדי שלא יישאר בצלחת. מצוידת בנקודת המוצא הזו (אמא ואבא, סליחה!)- לא מפתיע שנגלה בפני עולם חדש ומסעיר- AKA אירוח בדואי מסורתי. זה תמיד הרגיש כאילו מחכים רק לנו וברגע שכף רגלנו דרכה בתוך האוהל, כבר הרתיחו מים לתה ושמו פיתה על הטאבון. לפעמים זה הסתכם בזה, לפעמים אכלנו איתם גם ארוחת ערב. כך או כך, תמיד חיכיתי לביקורים האלה.
(כתבת וידאו שעשיתי לערוץ i24news. צילום: רן שנק, עריכה: ויקטוריה יוכיטל)
מתחם האירוח של ג'ולייט בדר ברהט
20 ומשהו שנים אחרי (אבל הי מי סופר), במהלכן הספיקו הבדואים להתיישב ביישובי קבע, הזדמנתי במסגרת עבודתי ככתבת ב-i24news, אל ביתה של ג'ולייט בדר ברהט. המאהל הבדואי האהוב עלי מהילדות אמנם לא היה שם, אבל חלל אירוח מסורתי דווקא כן, בו ג'ולייט מארחת ומעבירה סדנאות בישול והכנת חמוצים, מלווות במסע הסברה מרתק על האסלאם, הקהילה המקומית והאישה הבדואית. אבל לפני שנדבר על אוכל, העצמה נשית ושוויון הזדמנויות, הרשו לי לשלח לחופשי את האני השטחי שלי ולשתף אתכם ברשמיי מהסטייל האופף את המקום. בדים אוריינטליים משגעים, שטיחים בדואים צבעוניים, קישוטי קיר בעבודת יד וכלי הגשה מסורתיים- כל אלה צועקים: ג'ולייט תעצבי לי חדר. נכון שהתכנסנו כאן כדי לדבר על אוכל, אבל לא מזיק לאכול אותו בחלל נוטף שיק מקומי משובח.
על אוכל, העצמה נשית וזיכרונות מהילדות בעזה
במרכז הכתבה שלשמה הגענו אל ג'ולייט, עומד תבשיל מעניין בפני עצמו, המכונה קידרה- מנה עזתית הקרויה על שם כלי החרס המיוחד בתוכו היא מבושלת. זו מנה גדולה שיכולה לשמש כארוחה משפחתית שלמה וכוללת אורז, בשר טלה או עוף, חומוס ותערובת תבלינים מסורתית. את המנה ג'ולייט למדה להכין בעזה, שם נולדה וחיתה עד גיל 12, אז עקרה עם משפחתה לבאר שבע. בגיל 14 התחתנה ויחד עם בעלה עברה לרהט, שם הם חיים עד היום ומגדלים את שבעת ילדיהם. על אף שחלף למעלה מעשור מאז שהשאירה מאחור את בית ילדותה, היא עדיין מתגעגעת לריחות והטעמים שספגה שם. דרך הקידרה (העשירה והנהדרת אגב), היא חוזרת אל זיכרונות הילדות ובאמצעותה מצליחה להעביר את התחושות גם לאחרים.
מה שמעניין בג'ולייט, זה שהסיפור שלה הוא לא רק על אוכל. האוכל הוא כלי בידיה (ברוכות הכישרון) לביטוי התשוקה הגדולה של האישה הזו לברוא משהו משלה. אחרי שנים של טיפול ודאגה לילדים, היא החליטה לפני שנתיים לשים את עצמה במרכז וכחלק מתהליך התפתחותי שעברה, היא לקחה את האהבה לבישול צעד קדימה ופתחה את מתחם האירוח בחזית ביתה. מלבד האוכל הטעים (והסטייל!), נעים להתארח כאן הרבה בזכות האישיות הכובשת שלה. מתחת לרעלה העוטפת את ראשה, קשה לפספס עיניים נוצצות ומלאות עוצמה, וכשאני אומרת עוצמה אני מתכוונת לסוג שמנפץ שלל סטיגמות שחלקנו מחזיקים בהן. היזמה והאומץ להקים עסק משלה, לא מובנים מאליהם בחברה הבדואית, אבל מדובר כאן בדמות שלא ממש אפשרה להבניות החברתיות לעצור בעדה. במובנים רבים ג'ולייט היא כמו הקידרה שלה- אורז רך, עדין ומנחם, לצד טעמים עזים שמותירים את חותמם.
הסדנאות
כחלק מהיוזמה, ג'ולייט עורכת בימים אלה סיורים ברהט, כמו גם מארחת בביתה ארוחות וסדנאות שונות לפי הזמנה. בסדנאות הבישול היא חושפת את סודות המטבח הבדואי והמטבח העזתי, עם מנות כמו מקלובה, קידרה, מנסף, יוגורט ועוד, כשלצד המנות המורכבות להכנה היא מספקת מענה גם לקטנטנים שלומדים להכין פיתות בדואיות. סדנאות נוספות שהיא מעבירה כוללות סדנה להכנת חמוצים, סדנת תבלינים וסדנה להכרת צמחי מרפא.
מלבד הסדנאות של ג'ולייט שווה להקדיש באופן כללי זמן לרהט, שהפכה בשקט ומתחת לרדאר למוקד קולינארי עם מקומות כמו "אל־רוזנה" (חנות ממתקים עם קינוחים מסורתיים), "טאבון אל־קודס" (מעוז הפיתות) ו"קבב רהט", לצד נשים נוספות שמארחות בבתיהן ארוחות בטעמים מקומיים, כמו ג'מלאת אבו מוסא והאלה אבו סיאם. מה שבטוח זה שבין כל אלה, אל תפספסו את ג'ולייט ואת מתחם האירוח שבחרה לקרוא לו "בית האמונה והתקווה". זה המקום לקבל בו השראה, אוכל טוב, סיפור מעניין ותאמינו או לא, גם קצת תקווה.
להזמנות: ג'ולייט- 053-2319703. 08-6436752
13 comments
מקסים ! מפעיל את כל הבלוטות
את צריכה לטעום בפועל! טעים למות. נשיקות
יופי של כתבות-גם הכתובה וגם המצולמת.
תודה נירה! כיף ממש לשמוע;)
עשית לי חשק! נשמע מעולה!
בהחלט נעשה גיחה ! תודה שכנה …:)
נהדרים! בשמחה שכנה יקרה
כל כך הרבה הקרבה ומצד שני הרצון להשמיע קול – מצד הנשים הבדואיות.
לא פשוט אבל נראה שכל אחת מוצאת לה את המקום לעשות את זה
לצערי נראה לי שהרוב לא מצליחות. בגלל זה ג׳ולייט היא דמות מיוחדת בעיני
גילי המקסימה, כתוב מקסים ועשיר. כל כתבה עודה לי
חשק מיידי להגיע למקום ❣️❣️ נשיקות
איזה יופי, כיף לי לשמוע! אני באמת משתדלת להמליץ ק על דברים שווים;) נשיקות!
ואי גילי… התעלפתי..תענוג כתבת
בא לי עכשיו ללכת לאכול אתל ג'ולייט ולהסתובב ברהט
תודה!!
איזה כיף!! יאללה, תקראי לי אבוא איתך:)