מה לאכול בליסבון: המדריך המלא לגרגרן (המלא) בבירת פורטוגל

מי שנתן לעיר ליסבון את שמה – Lisboa, היה ככל הנראה גרגרן יהודי, אחרת אין הסבר הגיוני לכך שמדובר באחת הערים ה(קול)ינאריות בעולם, ששמה נשמע כמו 'לשבוע'. יש לא מעט דברים לעשות בבירת פורטוגל, אבל החשוב שבהם והדבר שלשמו התכנסנו, הוא אכילה. מרובה. משובחת. חסרת מעצורים! אז אם התמזל מזלכם ואתם מזדמנים לעיר הלא פחות ממושלמת הזאת, אלה המלצות האוכל שתרצו לשמור קרוב אל ליבכם וקיבתכם. עשרת הדיברות לגרגרן בליסבון יוצאות לדרך:

דיבר 1: שוק או שוק

אחד הדברים שאני אוהבת לעשות כשאני מגיעה לארץ זרה, הוא ביקור בשווקי אוכל מקומיים. שוק האוכל המפורסם של ליסבון הוא Time Out Mercado Da Ribeira והוא פרוש על פני שטח נכבד של 3,000 מ"ר עם 500 מקומות ישיבה ועשרות דוכני אוכל של מסעדות מקומיות נחשקות המציעות גרסאות כלכליות למנות הגורמה שלהן. אז אחרי שתסתובבו, תבחנו, תצלמו ותריירו על אינספור מנות אופציונאליות, ההמלצה שלי היא לאכול ב- O Surf and Turf– מקום המגיש את מנות הדגל מבית היוצר של קיקו מרטינס, שף ומסעדן פורטוגלי מפורסם וטוב מראה שבבעלותו נמצאות המסעדות הפופולאריות O Asiático ,O Talho , ו-Cevicheria. בין הדברים המדהימים שאכלנו כאן בלטו 2 מנות: כריך pork belly בשרני ותמנון אפוי עם ברווז מעושן וטפיוקה שחורה. חלום!

 O Surf and Turf, Time Out Market, Lisboa

אחרי שגרגרתם ונהניתם, הגיע הזמן לחשוב על חבריכם המסכנים שסובלים עכשיו בארץ (כמוני למשל) ולפנק אותם במתנות טעימות. אחד האייקונים הקולינאריים הכי מזוהים עם פורטוגל הוא קופסאות שימורים, שמי שהמציא אותן לגמרי חשב 'מחוץ לקופסה'. מלבד הדברים הטובים שהן טומנות בחובן, כמו טונה, סרדינים, קוד, אנשובי, ביצי דגים ועוד, שווה לרכוש אותן רק בשביל האריזה המהממת. שוק האוכל מלא עד אפס מקום בקופסאות השימורים החינניות הללו, אל תעזבו בלעדיהן.

דיבר 2: יבורך פרי הים של ליסבון

אי אפשר לדבר על סצינת הקולינאריה בליסבון מבלי לפתוח במאכל שהכי מזוהה איתה: פירות ים. כמי שהיתה בעברה מעצמה ימית, פורטוגל ממשיכה לשים עד היום במרכז המטבח שלה את השלל שמגיע מן המצולות, ועל כך אני מודה לה.  אחד ממאכלי הים הנפוצים כאן הוא תמנונים, המוגשים בווריאציות שונות, שכל אחת מהן נותנת פייט לרעותה. בתור חובבת שרצים מקצועית, אכלתי בעבר תמנונים, אבל בליסבון ממש התמסרתי אל חיק (8) זרועותיהם המחבקות. נשמע מלחיץ? קיפצו אל המים ותודו לי אחר כך. לצד חבריי התמנונים אפשר למצוא מבחר עצום של פירות ים משובחים המוגשים במסעדות שונות, שהמוצלחת בהן בעיניי היא Sea Me. מרוב שהיה לי טעים (בעיקר הסושי המופלא!) לא צילמתי כאן מספיק, אבל מדובר בחוויה שתגרום לכם לרצות לחזור לעוד. מה להזמין? את כל התפריט.

Sea Me, Rua do Loreto, 21, 1200-241 Lisboa

דיבר 3: המנה הפוטוגנית

בואו נשים את הקלפים על שולחן האוכל: חוץ מהטעם, כולנו מחפשים גם מנות פוטוגניות שייראו טוב בפיד של האינסטוש. בדיוק לצורך כך כדאי לכם לבקר ב-Montana Lisboa Cafe, בית קפה הממוקם על גדול נהר הטאגוס ומשלב גם חנות לציוד אמנות. חוץ מנוף יפה של הנהר, תמצאו כאן גם אחלה קפה ומנות שמצטלמות היטב, הקרויות על שם אמנים שונים וסופגות השראה מאמנות הרחוב המקומית. אז אם עייפתם מיום של כיתות רגליים מתמשך, שווה לעצור כאן, לבהות בנהר, לאכול בייגל בצבעים זרחניים (מה לא נעשה בשביל הלייקים), לספוג קצת וייבים של היפסטריזם פורטוגלי ולתת כמה קליקים במצלמה.

Rua da Cintura do Porto de Lisboa, Armazém A Porta 3, Lisboa ,Montana Lisboa Café

דיבר 4: נוף טוב הכל טוב

מכיוון שאת מרבית זמנכם בליסבון תבלו באכילה ושתייה, you might as well do it with a view. מקום מומלץ לדרינק של אחה"צ עם נוף מושלם, שיגרום לכם להגיד תודה למי שהמציא את ליסבון, הוא Lost In. כיף להיאבד כאן (תוך כדי איבוד הפיכחות), מדובר במקום יפה מבפנים ובעיקר מבחוץ, שמציע משקאות שתואמים את האווירה. כשתצאו מכאן הכל ייראה יפה יותר, הנה כמה תמונות להמחשה.

דיבר 5: אוכל הצגה

אם בא לכם אוכל הצגה, literally, המקום שלכם הוא Mini Bar Teatro. בהתאם לשם המסעדה, היא מציעה תפריט שמחולק ל"מערכות", שכל אחת מהן כוללת מנה עתירת אפקטים ותעתועים, מלווה בהסבר נדיב של המלצר. מה בתפריט? כדורונים בצורת פררו רושה ממולאים בכבד אווז, סביצ'ה שרימפס שמוגש על חצי ליים (וההמלצה היא להערים אותו אל הפה כמו שוט של טקילה ולסיים בסחיטת הליים אל תוך הפה), קינוח שוקולדי בצורת בוטנים ועוד שלל מנות מפתיעות ומענגות. תוסיפו לזה דרינקים כיפיים, אווירה סקסית, עיצוב מגניב וקיבלתם את אחד הערבים הבלתי נשכחים בחייכם (פלוס 3 קילו לכרס).

Mini Bar Teatro, R. António Maria Cardoso 58, 1200-026 Lisboa

דיבר 6: מתוק כשמרלי

תכלס אף רגע בליסבון הוא לא מר, כן? אבל תוכלו לפצות על כל אותם רגעים מרים מהשגרה, בצריכת חומרים מתוקים וממכרים. ספירת קלוריות זה לחלשים, וותרו עליה בליסבון ולכו אחר הלב והכרס! אז איפה אוכלים פה מתוק? בכל מקום. כל כמה מאות מטרים תיתקלו במאפייה המציעה מיני מאפים מושחתים כמו הסופגניות השמנמנות שבתמונה. בראש כל אלה, ניצב בגאון (ובכל פינה) המאכל הלאומי של פורטוגל, ה-Pastel De Nata (מאפה מבצק עלים במילוי קרם פטיסייר). רבים וטובים כבר כתבו עלי לפניו, אז רק אוסיף להמלצות ואומר שביקור במאפייה המיתולוגית Pasteis De Belem ברובע בלם, הוא בגדר חובה. מדובר במוסד קולינארי רחב ידיים, שעל דלתותיו צובאים אלפי תיירים ומקומיים ביום, רק כדי לזלול את המאפה הקטן והשובב הזה. כמותם תעשו גם אתם, החוויה שווה את התור.

כשמדברים על מתוק בליסבון, נהוג לציין את סנטיני- הגלידריה המפורסמת ביותר בעיר (ומחוצה לה). המקורות שלה בכלל איטלקיים, כפי שאפשר להבין מהשם, אבל המקומיים אימצו אותה בחום אל חיקם והיא בתמורה מקררת אותם בימים חמים. לא תמצאו כאן טעמים מתוחכמים, אבל היא בהחלט עושה את העבודה כשבא לכם משהו מתוק. אופציה נוספת, שמספקת על הדרך גם תמונות אינסטוש מוצלחות, היא גלידריה בשם Amorino, שמקורותיה אף הם בארץ המגף. הגלידה כאן לא רק טעימה בקטע מדאיג, היא גם מוגשת בצורת פרח שאת עלי הכותרת שלו לא תרצו להפסיק לאכול לעולם.

דיבר 7: שיכורים, וכן מיין

אני לא שתיינית גדולה, את המקום בבטן אני משאירה למזון, אבל מירה- חברתי ושותפתי לטיול בליסבון היא אוסטרלית חסרת מעצורים ולכן היה לי ברור שהטיול יהיה מלווה בצריכת אלכוהול מרובה. רבע שעה אחרי שהגענו לדירת האייר בי אנד בי המושלמת שלנו בבאירו אלטו, מירה כבר סחבה אותי לבר הקרוב לביתנו, Tasca Mastai. לא מדובר בבשורה קולינארית, אבל זה באר נעים שכיף לעשות בו דרינק ונשנוש אם אתם מזדמנים לצ'כונה. המקום נמצא בבעלות זוג איטלקי מבולוניה ולכן התפריט שופע שפריצים בוריאציות שונות. בליסבון התנהג כרומאי!

 Tasca Mastai. Rua da Rosa 14/a, Lisboa

פורטוגל מפורסמת ביינות המשובחים שלה ולכן להיות בליסבון בלי לבקר בבאר יין, זו פשוט לא אופציה. האלכוהוליסטית שלנו עשתה תחקיר מקיף והובילה אותנו בנחישות אל המקום המומלץ ביותר בעיר, BA Wine Bar. החלל אולי קטן אבל יש בו מעל 200 סוגים של יין מקומי וברמנים ידענים שמוכיחים שהגודל לא קובע. גם מי שלא עף על יין לא יישאר אדיש לחוויית הטעימות, במהלכה אתה שוטח בפני הברמן את משנתך בנוגע ליין והוא משדך לך את הסוג המתאים, מלווה בהסברים מפורטים על סוג היין, היכן יוצר וכו'. סיבוב ועוד סיבוב, ועוד סיבוב.. סיבוב קטן אחרון? מזל שהיו מלא גבינות ונקניקים כדי לרפד את הבטן.

BA Wine Bar, R. da Rosa 107, 1200-382 Lisboa

דיבר 8: אותנטיות מקומית

אז כאן אנחנו מגיעים אל הדיבר החשוב והשמור ביותר, כי אתם הולכים לקבל ממני המלצת זהב שאין סיכוי ששמעתם עליה. לפני הטיסה הורדתי לנייד את האפליקציה spotted by locals, כי היה לי חשוב ללכת גם למקומות שכף רגלי התיירים עוד לא דרכה בהם (או לפחות לא הרבה תיירים) וכך הגעתי למרבה המזל אל המסעדה הקטנה והחלומית שנקראת O Eurico. ואכן, הו יוריקו! מדובר במקום קטן, אך נוטף אותנטיות מקומית, גם באווירה וגם באוכל. עבור סכום סמלי תקבלו כאן מנות סופר נדיבות, בטעמים שמיימיים. ממליצה לבוא בצהריים (לנסות לתפוס מקום בין ים המקומיים) וללכת על תבשיל התמנון המסורתי (עשיר ומנחם) ועל מנת סטייק מלווה בירקות מאודים. במילה אחת: שלמות! (ובכמה מילים: התמונות לא הכי פוטגניות, לא מעבירות עשירית ממה שהלך שם, ובכל זאת).

O Eurico, R. São Cristóvão 3, 1100-236 Lisboa

דיבר 9: אפשר להוציא את הגרגרן מליסבון אבל לא את ליסבון מהגרגרן

אם הגעתם עד הלום, בואו נמשיך. סביר להניח שאם אתם טסים לליסבון תטיילו גם בסינטרה- עיירה הממוקמת 30 ק"מ מערבה ממנה ואחד המקומות היפים שיצא לי לבקר בהם. חוץ מארמונות ומצודות שיגרמו לכם לחוש עצמכם חליסי, יש כאן גם אוכל! בערב אכלנו באחת המסעדות המומלצות ביותר בסינטרה, שנקראת Incomum. אי אפשר להגיד שנפלנו מהרגליים (אולי קצת, בעיקר בגלל העייפות) אבל האוכל חביב למדי ובמחירים ידידותיים. אם החלטתם לאכול כאן, שווה לנסות מנת פתיחה של שרימפס עם גלידת אבוקדו ולמנה עיקרית סקאלופס על מצע ריזוטו פסיפלורה.

Incomum, R. Dr. Alfredo da Costa 22, 2710-523 Sintra

לארוחת בוקר ממליצה לפקוד את Café Saudade שמגיש מאפים וסנדוויצ'ים טעימים על רקע רהיטים ופריטים שופעי צבע וסטייל. אחרי הקפה ומאפה, צאו וטיילו בעיירה הנדירה ביופייה הזאת (לא התאפקתי והעליתי כמה תמונות שאוכל לא כלול בהן).

דיבר 10: בראנץ׳ בחווה

הדיבר האחרון הוא אולי המושחת מכולם, מכיוון שמלבד אוכל הוא כולל גם לילה בחווה יוצאת דופן בשם São Lourenço do Barrocal (ממוקמת ב- Monsaraz, מזרחית לליסבון במרחק של כמה שעות נסיעה). כשאני אומרת חווה, אני למעשה מדברת על מלון נוטף יוקרה וסטייל שהוא במקרה גם חווה, אבל הקשר בינו לבין 'לדוד משה היתה חווה' מקרי בהחלט. חוץ מפסילטיז סופר מפנקים, נוף משגע ווייבים של 'אני מעוניינת לבלות כאן את שארית חיי', יש כאן גם מסעדה שמגישה ארוחת בוקר שלא רק נראית פוטוגנית, היא גם טעימה בקטע לא חוקי. בואו רק נגיד שעובדי המלון היו צריכים לפנות אותנו מהבופה, אחרי 3 שעות אכילה בלתי פוסקת.

ועוד כמה תמונות חווה חוויה לסיום: