דלוקה על דילק'ס: ביקור בחנות המאפים הכי לוהטת בעיר

לטובת מי שלא קרא בשקיקה את ה-About me המורחב (קודם כל שיתבייש לו), אקדים ואומר שכחלק מהדיי ג'וב שלי אני עושה כתבות וידאו על אוכל בערוץ הטלוויזיה i24news . במסגרת העבודה הקשה והתובענית אני מבקרת מדי שבוע אצל בשלן אחר וזוללת (סליחה, סוקרת) מנה שלתוכה הוא יוצק את סיפורו האישי. מי שהמציא את המשפט "אין הנחתום מעיד על עיסתו" לא הבין עד כמה האמירה הזו עובדת הפוך- העיסה לחלוטין מעידה על נחתומה. קלישאתי ככל שזה יישמע, יש משהו נורא חשוף ונוגע ללב באופן שבו המנה אוצרת בתוכה את מהותו של מי שהכין אותה. כך קורה שבחלק גדול מימי הצילום, מלבד קיבה גדושה אני יוצאת גם עם לב מדושן בעוד סיפור מעניין או מרגש. אחד המקרים שהותיר אותי עם נפש שמחה במיוחד (ותחת גדול) היה ביקור אצל דילק בהג'י, אופה טורקיה בעלת עיניים טובות, ידי זהב וכישרון להכנת מאפים נדירים.

(כתבת וידאו שעשיתי לערוץ i24news. צילום: רן שנק, עריכה: ויקטוריה יוכיטל)

אל דילק'ס- חנותה הקטנה של דילק הממוקמת בדרום תל אביב, הגעתי כדי לחזות בשלבי ההכנה של הפלא המכונה סו-בורק: מאפה טורקי בנוי שכבות שכבות (15 ליתר דיוק!) של בצק יופקה מבושל במים, שביניהן היא שוזרת בנדיבות גבינה ותרד. כבר מההסבר הראשוני היה לי ברור שיש פה עסק עם מנה מורכבת להכנה, אבל רק כשראיתי את מופע הקסמים הזה לנגד עיניי התחוור לי שמדובר באמנות. תהליך ההכנה של הסו- בורק (כפי שאפשר לראות בכתבה) בנוי מרידוד מדויק של דפי בצק, בישול במים, סחיטה והנחה על גבי מגש שיהפוך כעבור 15 פעולות זהות למאפה הריחני. אם זה נשמע לכם פשוט, טעות בידיכם- מדובר במיומנות שנרכשת במשך שנים של ניסיון. היכולת של דילק לשלוט בבצק ולעשות בו כרצונה היא לא פחות ממדהימה. בעזרתו של מקל הקסמים שלה (oklava= מערוך דק ביבוא אישי מטורקיה) היא מלהטטת בו בנונשלנטיות חיננית: רגע אחד דף הבצק שכוב על פני משטח העבודה ובשני הוא כבר נפרש ומתעופף באוויר משל היה נערת גומי בקרקס.

רגע אחד הבצק מונח על משטח העבודה ובשני כבר מתעופף באוויר

דפי יופקה נכנסים לבישול מהיר במים

סיפור האהבה של דילק עם בצק, הולך שנים אחורה ומתחיל בילדותה באיזמיר, שם היא למדה בגיל צעיר את כל סודות המטבח. "איפה שגדלתי בנות צריכות להתחיל לבשל בגיל 12, כדי להיות מוכנות לחיי הנישואין", היא מתארת במבט ביקורתי לאחור ומספרת שגם היא נאלצה לקחת חלק באותם תכתיבים חברתיים. על אף שהגיעה יותר מ"מוכנה" אל חיי הנישואין, הם כשלו כישלון חרוץ, אבל לפחות הותירו אותה עם יכולות אפייה פנומנליות. בשנת 2000, בזמן שהעולם נשאב בסערה אל תוך המילניום ה-3, החליטה גם היא לעשות שינוי ולהשאיר את העבר מאחור. מצוידת בשתי מזוודות ורזומה באפייה היא נחתה בדרום תל אביב וכעבור תקופה פתחה דוכן מאפים קטן בשוק התקווה.

כמו המאפים, כך תפח גם קהל המעריצים

כמו המאפים שלה, כך תפח גם קהל המעריצים של דילק. לפני שנה היא החליטה להתרחב ופתחה את דילק'ס ברחוב ההגנה 33, ליד התחנה המרכזית- מובלעת קטנה ומלבבת שמצליחה להשכיח את היחסים הכושלים בין טורקיה לישראל ובאופן כללי את כל צרות החיים. בין אם כבר ביקרתם בטורקיה והפכתם לחסידי המטבח המופלא הזה (כמוני- גרופית שעשתה טיול קולינארי לאיסטנבול שכולו מבוסס על אכילה חסרת מעצורים, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר) ובין אם אתם בתולים בעסק, לא תוכלו להישאר אדישים למה שקורה כאן. בתוך ויטרינה לא מאוד גדולה, מקובצים יחדיו מאפים שביכולתם להביא שלום, נשבעת. אפילו הזכוכית העבה לא מצליחה לעצור את הריחות המתפרצים.

זום אין אל תוך הטוב הזה מפגיש עם בורקסים ריחניים ומהבילים במילויים שונים, לחמניות גבינה חמות, רכות ומנחמות, בקלוואות שנאכלות עם קאימק עשיר, מתוק ומושחת… להמשיך או שכבר ריירתם קצת על המקלדת? ברור שממשיכה! בין כל אלה, זוהר בהילתו, מככב מגש הסו -בורק שבין שכבות הבצק שלו מתגוררים מלאכים. לרגע אני מתלבטת מה לעשות קודם- להתחפר בתוך עלי הבצק הרכים ולא לצאת משם לעולם, או לזלול אותם ללא היכר? החלטות הרות גורל. ואם כבר מדברים על גורל, מה בדבר היום שאחרי? אלוהים הרי לא מרחם על אוכלי הפחמימות. עצתי לכם היא לוותר מראש, לא על המאפים אלא על ייסורי המצפון. כל ניסיון לחשב כאן קלוריות מועד לכישלון, כי דפי הבצק של דילק יבלעו אתכם לתוכם, יחד עם כוח הרצון והשכל הישר. כל מה שנותר זה להיכנע ולהתמסר. 1:0 לבורק.